בתחום הפלילי קבילים ממצאי בדיקת פוליגרף לצורך דיונים בעניין החלטות ביניים כגון בקשות למעצרו של חשוד, או בקשתו של עציר להשתחרר ממעצר. קבילות זו מקורה בנימוקים להחלטה של נשיא בית המשפט העליון
במדינת ישראל, בהתאם להלכה הפסוקה, בדיקת פוליגרף אינה קבילה כראיה במשפט פלילי, אף לא בהסכמת הנאשם.לפיכך, אין להביא לידיעת בית המשפט במשפט פלילי, שנאשם או עד סירבו להיבדק במכשיר הפוליגרף.
דעה רווחת היא בקהילה המשפטית מאז ומתמיד שבדיקת הפוליגרף אינה אמינה במידה מספקת ולפיכך היא פסולה כראיה. כדברי השופט בך "הלכה מפורשת וברורה שהתוצאות של בדיקת פוליגרף אינן קבילות כראיה במשפטים"
אין בנמצא תגובה פיזיולוגית ספציפית הניתנת לאיתור, אשר מייחדת את המצב הנפשי – תודעתי של אדם בעת שהוא משקר. הקביעה, בהתבסס על בדיקת פוליגרף, כי אדם משקר, או שהוא דובר אמת, מבוססת איפוא על היקש הסתברותי
פוליגרף - מבחן סובייקטיבי עובדתי. כאשר בית המשפט לערעורים מגיע למסקנה כי הנאשם לא היה מורשע אילולא הראיה הפסולה, עליו, בהעדר נסיבות מיוחדות, לפסול את ההרשעה ולהחזיר את התיק עם הנחיות לבית המשפט קמא
נקודת ציון משפטית נוספת ששינתה את פני בדיקות הפוליגרף בארצות הברית הוא חוק ההגנה על העובדים מפני הפוליגרף, שנכנס לתוקף בסוף 1988. אוסר על מעבידים להשתמש במבחני פוליגרף לשם מיון עובדים או לצורך מעקב
הצורך בשני עדים לשם הכרעה הוא מהותי במשפט העברי.על בסיס הצורך בשני עדים הכריעו פוסקים ("ציץ אליעזר" חלק ט"ז סי' מ"ז; "באר משה" ח' ז' סי' ע"ט) כי מאחר שתוצאות הבדיקה בפוליגרף אינן מוחלטות ומהוות אומדן
מאמר זה מסקר את חוקיות השימוש במכשיר פוליגרף ומשקל תוצאות בדיקת פוליגרף במערכת המשפטית.המעמד החוקי של מבחני הסינון היא שעדיין אין לנו חקיקה מסודרת בענין השימוש בפוליגרף לצורך מיון עובדים.
ב 1923 נדון לראשונה עניין קבילות תוצאות מבחן הפוליגרף בבית משפט לערעורים. הדבר היה במשפט של פריי (Frye) כנגד ארצות הברית שבו הואשם פריי ברצח. פריי ניסה, ללא הצלחה, להציג כראיה תוצאות של מבחן פוליגרף
| 